השבוע השתתפתי במפגש העיתונאים של אל על. המפגש התקיים בתל אביב, ברחוב אחד העם 54. אם הכתובת הזאת נשמעת לכם מוכרת, זה לא מקרי. משנת 1983 ועד שנת 2014 (במשך שלושה עשורים) זה היה משכנה של הבורסה לניירות ערך.
ובדיוק במקום הזה, אל על בחרה להציג ולדבר על הדוח הטוב בתולדותיה. דוח שבו ההכנסות שלה חצו לראשונה את הרף של מיליארד דולר ברבעון, דוח שבו הרווח הרבעוני שלה זינק ב-258% והסתכם ב-185 מיליון דולר. היו ימים, אני אותם זוכר, שבאל על היו חותמים על הרווח הזה בשקלים.
שלום, כאן יניב רחימי, ואתם מאזינים לעיתונליסט. על תוצאות השיא של אל על כתבתי בהרחבה בכלכליסט
ובפרק היום אני רוצה להתייחס לשתי התגובות השכיחות ביותר:
התגובה הנפוצה הראשונה (ואני מצטט):
"מקווה שהציבור יעניש אותם על החזירות והניצול לכאורה בתקופה הזאת"
"המלחמה עושה עמם חסד, כשהמלחמה תיגמר הציבור יעניש את החברה הזו בכל הכוח."
התגובה הנפוצה השנייה היא מהז'אנר של:
"בתקופת הקורונה המדינה חילצה את אל על, ועכשיו אל על מתנהגת בכפיות טובה".
לדעתי – התגובה הראשונה ילדותית, והשנייה פופוליסטית.
מיד אסביר מדוע, אבל לפני כן – חשוב להזכיר:
שהתוכנית לא מהווה ייעוץ השקעות, או המלצה לפעול בניירות ערך,
היא למטרת אינפורמציה בלבד, ולי אין עניין אישי בנושאים שנדון בהם.
האזנה נעימה!
לגבי הטענה הראשונה, שצריך להעניש את אל על, כי כרגע היא מנצלת את המצב, ומעלה את מחירי כרטיסי הטיסה – לגבי הטענה הזאת, אתם כבר יודעים מה דעתי: אני מבין לליבו של הציבור, אבל לא מצליח להיכנס לראש שלו.
נניח שאל על ראויה לעונש צרכני. נניח שהיא הרוויחה ביושר את הזעם הציבורי. אז איך בדיוק הציבור מתכוון להעניש את אל על? על ידי רכישת כרטיסי טיסה מחברות תעופה זרות שהתפיידו מנתב"ג, ולא מחברת התעופה שהמשיכה לפעול כסדרה? על ידי צ'יפור חברות תעופה זרות שביטלו טיסות, שהשאירו ישראלים אבודים בשדות (תעופה) זרים, על חשבון חברת התעופה שהוציאה טיסות במטרה לחלץ אזרחים ישראלים בשעתם הקשה? תחשבו רגע על האפשרות, שמישהו ירכוש כרטיס טיסה מטורקיש איירליינס, רק כדי להעניש את על על – זה נשמע לכם הגיוני? לי לא.
נעבור לטענה השנייה, זאת שעדיין לא דיברנו עליה כאן בעיתונליסט – הטענה שאל על נוהגת בחוסר הגינות כלפי המדינה שחילצה אותה, שבזה שהיא מעלה מחירים בשעת מלחמה, היא יורקת לבאר. ובכן, מאזינות ומאזינים יקרים – לא דובים ולא יער.
גם מבחינה מהותית, וגם מבחינה כמותית.
מבחינה מהותית – בשנת 2020 המדינה חילצה את אל על במשבר הקורונה (זה נכון) ובשנת 2024-2023 אל על היא זאת שמחלצת ישראלים: גם כאלו שנתקעו בחו"ל – כולנו זוכרים את חילוץ אוהדי מכבי תל אביב מאמסטרדם בעקבות הפוגרום האנטישמי אחרי המשחק מול איאקס. והיא מספקת שירותי תעופה גם חכאלו שסתם רוצים לטוס לחו"ל – אם זה בשביל טיפול רפואי, נסיעת עסקים, ביקור משפחתי או חופשה. וזה עוד לפני שדיברנו על המטען – המטען שמגיע לישראל דרך האוויר, על רקע הירידה בתובלה הימית בגלל המצב הגיאופוליטי בים האדום, ובקיצור – בגלל החות'ים.
אבל גם מבחינה כמותית, פיננסית, בשקלים – מדינת ישראל לא יצאה בנזק מהחילוץ של אל על. נהפוך הוא! בואו ניזכר רגע אך המדינה חילצה את אל על. האם היא נתנה לה מענקים? כמו שהיא נתנה לחברות אחרות? לא! אז מה כן? שלושה דברים:
דבר ראשון: הזרמת הון תמורת מניות. בספטמבר 2020 אל על יצאה לגיוס הון בדרך של הנפקת מניות, ומדינת ישראל רכשה מניות של אל על בתמורה ל-116.6 מיליון שקל. המניות האלו נמכרו במספר הזדמנויות שונות במחיר ממוצע שגבוה ממחיר ההנפקה.
דבר שני: הקדמת תשלומים על כרטיסי טיסה. במאי 2021 מדינת ישראל העבירה לאל על 210 מיליון דולר. הסכום הזה לא הועבר כמענק, כמתנה, על הפאדי. הסכום הזה הועבר עבור הטסת כח אדם במערך אבטחת התעופה לתקופה של 20 שנה. למעשה, המדינה רכשה מאל על כרטיסי טיסה עבור המאבטחים בהנחה לתקופה של שני עשורים. אני מזכיר, הימים ימי הקורונה, אל על במצוקה, עם הגב לקיר, והתנאים של העסקה הזאת היו בהתאם.
דבר שלישי ואחרון: הלוואות. בנובמבר 2021, ובפברואר 2022, מדינת ישראל העמידה לאל על הלוואות בסכום כולל של 45 מיליון דולר. ההלוואות האלו (צריך לומר) לא נשאו ריבית, וברור שיש כאן רכיב של הטבה לאל על. בכל אופן, העניין הוא שאל על פרעה את ההלוואות האלו בפירעון מוקדם (בשנת 2022). כלומר, תוך פחות משנה – הכסף חזר למדינה.
ככה שגם אם נבחן את הסיוע שהמדינה נתנה לאל על במונחים פיננסים (כלומר כמה כסף המדינה השקיעה וכמה כסף היא קיבלה בחזרה) נקבל שהתשואה הייתה חיובית. כלומר המדינה הרוויחה כסף במהלך החילוץ של אל על. בהחלט לא השקעת המאה, ובכל זאת – תשואה חיובית. וזה עוד לפני שאנחנו מביאים בחשבון את הערך הכלכלי שטמון בשימור מקור הפרנסה של אלפי עובדים.
חוץ מזה – התמורות שמדינת ישראל קיבלה ומקבלת הודות לחילוץ של אל על לא נמדדות רק בכסף. בזכות הסיוע של המדינה לאל על הובטח הביטחון התעופתי של מדינת ישראל. השמיים נותרו פתוחים גם בזמן מלחמה, והיכולת להטיס נוסעים ומטענים ממדינת ישראל ואליה נשמרה. תחשבו על זה – בלי החילוץ של אל על לא הייתה לנו היום בכלל אפשרות להתלונן על מחירי כרטיסי הטיסה.
ודבר אחרון שכדאי לזכור כשמדברים על החילוץ של אל על, זה שהמדינה חילצה את אל על, ולא את בעלת השליטה באל על. למעשה, במסגרת החילוץ, השליטה באל על החליפה ידיים, ובעל השליטה החדש הזרים כסף לתוך החברה.
Having said that… יש לי מסר לבעל השליטה ולהנהלה של אל על: אל תעופו על עצמכם. זה נכון שלהנהלה יש מניות בהצלחה של אל על, אבל המניות האלו הן מניות מיעוט.מניות הבכורה שייכות לירידה בתחרות בעקבות ביטולי הטיסות של חברות התעופה הזרות. האתגר הגדול של הנהלת אל על הוא לסמן את הקו בין קפיטליזם לחזירות. זה אתגר לא פשוט כי:
א. את הקו הזה אי אפשר לסמן באופן מדעי.
ב. צריך להודות – הפיתוי הוא גדול. אבל גם הנזק.
אם אל על לא תווסת את עצמה, הרגולטור יעשה את זה במקומה. הוא עשה את זה בענף הסלולר, וכולנו זוכרים איך זה נגמר – ומי ששכח? מוזמן לשאול את נוחי דנקנר, את אילן בן דב ואת שאול אלוביץ. אי מקסום של הרווח – זה לא נעים (למנהלים קשה להשאיר כסף על השולחן) אבל התערבות של הרגולטור? – זה כבר יכול להיות נורא.
כאן אנחנו נפרדים.
אם אהבתם את הפרק הזה, שתפו אותו עם החברים שלכם.
אני הייתי יניב רחימי, ואנחנו נשתמע בפרק הבא של העיתונליסט.
אין לראות באמור ייעוץ / שיווק השקעות או המלצה לפעול בניירות ערך. האמור הנו למטרת אינפורמציה בלבד ומובא כחומר רקע בלבד. כל העושה פעולה על בסיס האמור עושה זאת על דעת עצמו. ליניב רחימי אין עניין אישי בניירות הערך המוזכרים.